עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
יליד הארץ בעל אזרחות כפולה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שיוויון ושחיתות שלטונית
17/08/2018 20:14
Juif français
עולה אצלי בימים האחרונים שאלה: האם דין פושע שתוקף אדם עני כדין פושע שתוקף אדם עשיר?
האם קיים סיכוי ולו הקלוש ביותר שמשטרת ישראל תעניק טיפול טוב יותר במקרה של האדם העשיר?
אני מניח שלצערי הכל יודעים את התשובה. 
כל כך עצוב , שקיים סיכוי אפילו שהוא קטן שהקו המנחה בעבודת המשטרה הוא לא ביטחון ואיכות החיים של תושבי המדינה. 
כל כך עצוב שהיום הכסף קונה את הכל , אפילו את מערכת אכיפת החוק. 
אני תוהה לאן נעלמו הערכים ?
כבוד האדם, העזרה לזולת , הגנה על החלשים מכל,שוויון ,חירות ואחווה. 
לאן נעלמה אהבת האדם, הרצון לנתינה ללא קבלת שום תמורה?
אנחנו חיים היום במצב שאחד אוכל את השני, אין כבוד למבוגרים, אין רעות , והכי חמור :נעלמה הבושה.
עצוב ...
0 תגובות
לחוות אהבה
15/08/2018 16:51
Juif français
היום אני רוצה לגעת בנושא רגיש: אהבה 
מתי התאהבתם במישהו/י בצורה עוצמתית? 
אהבה בעוצמה כה חזקה שאתם חשים שאם תידרשו לכך תעניקו את חייכם עבור טובתו של האדם שהתאהבתם בו.
אני מודה לי זה לא קרה שנים , אך לפני מספר לילות מעט לפני ההשקמה בבוקר חלמתי חלום מדהים. חלמתי על ההתאהבויות שלי מגיל ההתבגרות סביב 14-15 . זה באמת היה מדהים . מין הרגשה כזו שלא ניתן לבטא אותה במילים. תזכורת לתחושה הזו של להתאהב במישהו נואשות ,עד כאב....
אני רק לא מבין מדוע פתאום אחרי כמעט 2 עשורים בא לי החלום ההוא על האהבה שלי? מדוע זה קורה ואם טוב שזה קורה? 
אני רוצה להאמין שיש בזה משהו חיובי אבל אני סקפטי .
הלב שלי קפוא כבר שנים. אין נכנס ואין יוצא אז למה זה קורה לכל הרוחות? אין ספק שתמיד טובים השניים מן האחד , אני מניח זה חלק מהתשובה. הכמיהה הזו למישהו שיאהב אותך שמישהו ירצה אותך...
להתראות בקרוב...
2 תגובות
דיור ציבורי
10/08/2018 17:15
Juif français
היום אני רוצה על דיור ציבורי ועל הזדמנות שווה לחיים טובים יותר.
אז מה זה בעצם דיור ציבורי בישראל?
לצערי ממה שאני חווה זה פח אשפה שאליו זורקים את כל האנשים שאף אחד לא רוצה בהם .
הדיור הציבורי בארץ מורכב מקשישים , עולים חדשים ,משפחות מעוטות יכולת, ואסירים משוחררים בעלי זיקה לפלילים ,נרקומנים וחולי נפש. 
עם החלק האחרון מתחילה בעצם הבעיה. 
תחשבו על קומה עם מס' דירות: בדירה אחת מתגוררת קשישה נחמדה שלא יודעת עברית בת 80. בדירה אחרת מתגוררת משפחה חד הורית של אשה וילד אחד , ובדירה נוספת מתגורר נרקומן וגנב משוחרר מבית סוהר.
שילוב אידיאלי? אז זהו שלא! תחשבו איזה השפעה שלילית יש לסביבה כזו על הילד שגר בדירה ליד? על הריח של הסיגריות ,הצרחות האינסופיות מחדר המדרגות ,השיעולים המגעילים וההקאות,  שכן נרקומן אחד , מושך אליו עוד אנשים כמוהו ועוד צרות. תחשבו על הפחד של השכנים בכל פעם שצריך לצאת לחדר המדרגות לבדוק דואר ,או לזרוק אשפה או סתם לצאת לשאוף אוויר. אז זהו שזה כמעט בלתי אפשרי לעבור את זה בשלום. 
כמעט תמיד תתקלו באיזה ''יצור'' שאני מסרב להגדיר אותו כבן אדם. 
וכאן עולה השאלה? האם המדינה צריכה להעניק סיוע לאדם שכזה? שכל כולו נזק לעצמו ולסביבה?
ואיזה שם בדיוק המדינה קונה לעצמה כשהיא מאכלסת חלאות אדם ביחד עם אנשים רגילים באותו בניין?
ואיך יגדלו אותו ילד וילדה מסכנים שזו הסביבה שהם חווים אותה ביומיום? אפשר לומר שצריך המון המון מזל כדי לצאת מסיטואציה כה קשה.
במדינות מתוקנות , אנשים שמזיקים לסביבה יושבים מאחורי סורג ובריח. הם לא מקבלים דירות וקצבאות מהמדינה. למה? גם ככה כל הכסף הולך לסמים להימורים ולעוד מיני שטויות ופלילים. 
ומה עם הקשישה המסכנה , שכשהיא סוף סוף יוצאת מביתה מתנפל עליה המסומם ומבקש ממנה כסף.
והמשטרה? פשוט בדיחה . הרמה של השוטרים כל כך נמוכה שאפשר לחשוב שהם בעצמם חלק מהמסוממים והגנבים לצערי. 
ממש לא מעניין אותם גם אם תסביר את עצמך הכי טוב ותציג ראיות על מגש זהב. 
הרי לשוטרים בארץ אין חינוך ואין תרבות ובטח שלא קוד אתי. 
לשוטט כל היום בחדר המדרגות מבחינתם זה לא עבירה, לצרוח כל היום כמו מטורף זה לא עבירה, להסוות ריח של הסנפת חומרים בדאודורנט זול זה לא עבירה ואפשר להמשיך עם זה עד אין סוף. אז מה כן עבירה ? רק להרוג מישהו זה עבירה?
זה מצב המשטרה בארץ לצערי. מישהו מעורה אמר לי פעם: מה אתה מצפה משוטרים שמרוויחים משכורת מינימום?
עצוב אבל זו המציאות בארץ הזו.  נתפלל לטוב , זה כל מה שנשאר לנו ....
להתראות בקרוב
0 תגובות
כאב ,אובדן ודברים חשובים באמת
22/07/2018 23:25
Juif français
היי ,
היום אני רוצה לדבר על כאב. 
איבדתם פעם מישהו שהיה נורא קרוב אליכם? ניסיתם לחשוב האם התייחסתם אליו כמו שצריך או כמובן מאליו?
איך החיים היו נראים בדיעבד אם יקירכם היה היום בחיים?

לפני 21 שנה איבדתי אני מישהו מאוד יקר. הכי נורא זה שלא רק שלא נפרדנו כראוי , לא היתה לי היכולת להפנים במעמד הפגישות והחוויות האחרונות שלנו שזה הזמן האחרון ביחד . וכל מה שנשאר ממנו זו תמונה אחת של שנינו יחד....
את הכאב הזה אני אסחב איתי כל שארית חיי....
0 תגובות